עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
אני לא יודעת בדיוק מה אני יכולה להגיד על עצמי, תצטרכו להבין הכל דרך הכתיבה..
חברים
אלונהPilaSuzansmooth criminalme-***Lady In Black
Anglic ♥♥♥The Cheshire Catשקדנערת הגורלMeshiLonelyGirl
yehavEmo LifeנועהcosmicBFF
נושאים
נוער  (6)
כלום  (5)
כעס  (3)
אהבה  (2)
בני נוער  (2)
חברה  (2)
שינוי  (2)
שקט  (2)
אופי  (1)
אי צדק  (1)
אמונה  (1)
אמיתיות  (1)
אנחנו  (1)
בדידות  (1)
בלבול  (1)
הבנה  (1)
הישרדות  (1)
התעוררות  (1)
חברים  (1)
חרטות  (1)
טעויות  (1)
לבד  (1)
לדבר  (1)
להתעמת  (1)
מהפיכה  (1)
מילים  (1)
נגררות  (1)
סביבה  (1)
סבל  (1)
סיבוך  (1)
עצב  (1)
עצמנו  (1)
פחד  (1)
קרבן  (1)
רחמים  (1)
שונה  (1)
שחור  (1)
שחרור  (1)
שיר  (1)
שלום  (1)
תופעה  (1)
שונה זה טוב

לדעתי אנשים שונים הם אנשים מיוחדים, אני נגד אי יצירתיות והייתי רוצה שכל העולם יהיה כמו פתיתי שלג ואף אחד לא יהיה דומה לשני... כמובן זה עולם קטן וחייב להיות משהו משותף לכל קבוצת אנשים, אבל לדעתי זה אפשרי לשאוף לחברה שבה אפשר להבדיל איש מאיש, ורצון זה דבר טוב, אבל מאיפה שאני באה אף אחד לא באמת שאף להיות מי שהוא, וזה מה שמצער אותי...
אז FUCK IT! אם ראית את קוביית הטקסט החופשי הזאת כדאי שתחשוב באמת האם אתה בן אדם חופשי או שאתה נתון לחסדיה של החברה, האם אתה עושה מה שמכתיבים לך או שאתה בעל דעות שונות...
מוזיקה, מוזיקה חשובה
לילה בוקר ומחשבות.. מה
18/05/2015 04:07
JUNE Mc'loving
כלום, כלום, כלום, כלום, כלום

אוקי, אז מה השתנה..

במבט לאחור על הפוסט הקודם אפשר להגיד שצעדתי כמה צעדים קדימה בכמה מובנים

חבר, כן יש לי חבר

אנחנו ביחד חודש וחצי והקשר בנינו מוצא חן בעיני, אפשר להגיד שזה משהו שבן אדם כמוני יכול להתרגל אליו

לא שיש לי איזושהי נכות רגשית, אבל כרגע הקשר משלב בו מספר דברים שמחזיקים אותו יציב

העיקריים הם רגש ומרחק, אולי הם קשורים אחד לשני באיזשהו מובן

אפשר להגיד שהוא דיי מתאים לי, והעובדה שאנחנו לא נפגשים יותר מידי נותת לי את האופציה להתגעגע אליו,

שלא כמו במערכת יחסים הקודמת שלי..

עם זאת יש דברים שהייתי משנה, הייתי שומרת את הרגעים הרומנטיים יותר בנינו, זה לא משהו שאני רוצה לחלוק עם כל העולם,

אחרי הכל אני בקשר רק עם בן אדם, ולא עם הקרובים שלו..

זה אומר, בשפה שלי, לשמור את הרגעים הקיטשיים לאחר כך.

ובשפה קצת יותר נאותה, לא להיות מהזוגות האלה שתקועים אחד בתחת של השני כל היום.. זה הכל.

עוד משהו זה העובדה שהדעה שלי נשארת יציבה כל החודש וחצי הזה..

הדרך הברורה ביותר להעיד על ההפתעה ביציבות הדעה שלי היא להדגיש את העובדה שאני לא בן אדם יציב..

אני יכולה לכבול את עצמי לשגרה מסויימת, אבל מצבים כמו אלה, במקרים אחרים היו משמשים במה רחבה לתלונות שלי.

אז מה עוד אפשר להגיד? קמתי בשלוש בלילה וזה מה שאני מוצאת את עצמי עושה

נקווה שהסיטואציה המצחיקה והעצובה הזאת תאפשר לי לעשות דברים שהייתי עצלנית מידי לעשות לפני 7 שעות..

לילה בוקר טוב בנתיים(:

1 תגובות
סרטוןhttps://youtube.com/devicesupport
its been a while..
02/04/2015 11:52
JUNE Mc'loving
בדידות, אהבה, פחד, בלבול, לבד

לא יודעת איך עבר כל כך הרבה זמן, אני מניחה שתמיד היה לי מה לכתוב אבל עד עכשיו לא היה לי את הזמן או הכוח, כנראה שאני פשוט עצלנית..

אבל עכשיו אני פה, ואני לא קמה עד שהרגשות שלי יכסו כל פסקה ופסקה בפוסט הזה..

אז הרבה השתנה אפשר להגיד, אני לא מופתעת,

ומה שלמדתי עד עכשיו זה שככל שאתה יודע על עצמך יותר ככה אתה יותר מבולבל, אני בן אדם מבולבל עכשיו...

ועם כמה שנחמד לחיות בחוסר מודעות, הפחד מהלא נודע רודף אותך, ואני פוחדת ממה שהולך להתברר כצעד הבא שאני הולכת לעשות..

אז נתחיל מהתחלה,

למדתי שבחיים, לא משנה כמה אתה מתוסבך ומבולבל אתה יכול לגרום לאנשים להתאהב בך..

מסיבה כלשהיא אני לא שואבת סיפוק מההרגשה הזאת

בטח שלא מההרגשה שאני צריכה לשבור למישהו את הלב בשנייה שהוא חושף אליי את הפגיעות שלו..

אני מנסה לעבור על העקבות שלי ולראות מה יכולתי לעשות אחרת, אבל זה קרה, והרגשות של המישהו הזה אליי לא אפשרו לנו להיות ידידים לאורך זמן אחרי הדחייה..

ועכשיו זה קורה שוב, מישהו אחר, ואני חוששת שאני באמת אוהבת אותו הפעם.. וזה מפחיד אותי, אהבה מפחידה אותי..

אני מפחדת ממחוייבות.. כנראה שבאיזשהו אופן התרגלתי להיות לבד..

וגם אם בין תקופה לתקופה חשתי בקמצוץ של רצון לחלוק את החיים שלי עם מישהו, זה נעלם.. והוחלף בפחד האנוכי שלי לחלוק את הבדידות שלי עם מישהו..

אני מתגעגעת לנוחות שבבדידות.. זאת סוג של תחושת ריקנות מספקת..אני אפילו לא יכולה להסביר את הצורך הקמצני שלי לשמור אותה לעצמי..

אולי זה הזמן לחלוק אותה עם מישהו אחר...


בחיים כמו בהכל כנראה שצריך לדעת לחלוק.. מי שאוכל לבד מת לבד..

פתאום זה לא נשמע כמו דבר כל כך רע...

2 תגובות
סרטוןGilbert O Sullivan - Alone Again (Natura...
שלום, זוכרים אותי?
01/08/2014 02:15
JUNE Mc'loving
נוער, שלום, אהבה, שקט

לא כתבתי הרבה זמן, לא בהכרח אומר שלא קרה כלום, אולי קרה יותר מידי...

מה אני יגיד, רציתי להעביר מסר.. בחודשים האחרונים כנראה שהייתי עסוקה בבריאות שלי ששחכתי מה באמת חשוב.. חח סתם ,סתם

בכל מקרה, עכשיו עם כל מה שעובר על המדינה, הדבר היחיד שמנחם אותי זה שכולם רוצים שלום (הרוב אני מקווה)

זה פחות או יותר מה שרציתי מהתחלה, אבל לא ראיתי את השלום כשלום בין מדינות, ראיתי אותו ביום יום, עם המשפחה ועם החברים

בבית ספר ומסביב.. לא חשבתי יותר מידי על מה שנראה לי רחוק, ועכשיו הייתי שמה את המלחמות שלי עם המשפחה בצד, ואת המלחמות עם חברים, ,זה כל מה שיש ברגע האמת.. אולי מלחמה אחת ממלאת מקום של מלחמות אחרות, בנתיים יש יותר מידי מלחמות בראש שלי, הייתי מעדיפה אחת בכל פעם..אם כבר, הייתי מעדיפה שלא יהיו בכלל...

אבל זה המצב עכשיו, ואם כמה שהתרחקתי מהצד ההיפי שלי, מצאתי את עצמי חוזרת אליו שוב, מקווה שלא רק אני..

בכל מקרה, אולי מכל הזמן שהייתי תקועה בבית הגעתי לתובנות חדשות? אחרי הכל המצב ישתפר בסוף, ועד אז , השמש עדיין זורחת והשמיים עדיין בצבע תכלת, קלישאתי נכון..

שום דבר לא השתנה חוץ מהעובדה שאני רואה את הכל מבפנים, כרגע..  אבל העיר שלי היא לא מהערים שמקבלים את המכה במלחמה הזאת, לא יותר מידי אפשר להגיד,

אז למרות שלא חסר מה להגיד, יש זמן לכל דבר.. רק כתבתי להגיד שלום בנתיים,

והנה אנחנו בתחילת אוגוסט, לפי התחושה שלי החודש יביא איתו הרבה דברים חדשים.. אבל מה אני יודעת

להתראות בנתיים

0 תגובות
סרטוןNeil Young - The Needle And The Damage D...
איך הכל ישתנה אם בכלל?
22/02/2014 21:03
JUNE Mc'loving

שנאה עצמית זה זמני? חוסר ביטחון בגוף שלנו? תיעוב הפנים או השיער שלנו? יש משהו בעצמנו שאנחנו באמת באמת אוהבים ולא היינו משנים?

זה קטע של בני נוער? זה משגע אותי! אני מנסה להאמין שבעוד חמש שנים או יותר אני יהיה משהו אחר ואני לא מסוגלת להפנים... איך זה שגיל ה"טיפש עשרה" כפי שהמבוגרים מעדיפים לכנות, איך הגיל הזה כל כך הוטבע בתוכי... מישהו יכול לדמיין את עצמו בלי הטיפשעשריות שבו? באמת?

אתם מאמינים שנאבד חלק מהזהות שלנו בעוד כמה שנים או שנישאר "טיפשים" (למרות שאני לא מסכימה עם המושג טיפש עשרה... זה קטע של מבוגרים לשים את הצעירים יותר תחת תגית נוחה וכללית) איך נהיה אחראיים או נבונים, איך נהיה בטוחים בעצמנו ובמעשים שלנו, ואם בכל זאת נעשה טעויות איך התגית של הטיפש עשרה תתנדף מאיתנו? מה כבר יכול להשתנות בשנה אחת?! בחיים לא הרגשתי יותר אני מעכשיו... זה הולך להשתנות?

ולמה אנחנו מרגישים וחווים את הכל ככה? למה כל הרגשות שלנו כלפיי עצמנו תמיד יכילו תיעוב או את ההרגשה שאנחנו אף פעם לא טובים מספיק, כאילו אנחנו לא מספיק מושלמים, אם כולנו מרגישים ככה זה ממחיש את העובדה שאף אחד לא מושלם... וברור שבעוד כמה שנים עמוק בפנים נישאר אנחנו, אך האם הרגשות האלה ישתנו? אם כן כמה מהאופי שלנו יישאר? אני מפחדת לפגוש את עצמי בעוד כמה שנים...

 

4 תגובות
סרטוןGreen Day - When It's Time lyrics
שיר החרטות
17/02/2014 06:44
JUNE Mc'loving
שיר, חרטות, כעס, אמונה, שקט, נוער

שלום(: כפי שהסברתי בפוסטים האחרונים התקופה האחרונה הייתה תקופה לא קלה בשבילי, אז החלטתי להפוך את האנרגיה השלילית והמחשבות שרצות לי בראש כל היום לשיר, זה השיר השני שלי ואני מקווה שהוא יצליח לספר לכם בדרך קלה ומשעשעת את הרגשות שלי באותה תקופה...

-שיר החרטות-

כבר הייתי שלם והייתי שבור

לא הייתי מובן אך דיברתי ברור

כי הייתי בצל והייתי באור

אך כשהגעתי לשם לא היה איך לחזור

 

כי אם כל פעולה שעל ידך תיעשה

יש מחיר מצטבר מהקל לקשה

אין החוב מעיני הגורל ייעלם

אם עשית טעות זה זמנך לשלם

 

חרטות ממלאות את מוחי לשנית

על דברים שקרו ואין איך לשנות

זו טעות תמימה שהפכה לצרה

העבר מאחוריי ואין דרך חזרה

 

 

וברגעים השקטים בסיומו של כל יום

מוחי נאבק בין לפעול או לחלום

ציפיות שסופם להתנפץ לשברים

כי סופם הוא ידוע והמאגרים נגמרים

 

אך בכל זאת אינני הפסקתי לחלום

גם אם אין זה הטיב לחייי עד היום...

1 תגובות
שנוא ביום האהבה
14/02/2014 19:16
JUNE Mc'loving
רחמים, עצב, קרבן, טעויות, נוער

אחד מהימים שאתה מאבד אמון בבני אנוש... אני מנסה לחשוב בהגיון אבל כבר אין לי כוח, אלף ואחת פעמים אני מנסה לשחזר סיטואציות ודרכים שהמצב יכל להתגלגל אחרת, אבל היום, עכשיו, אולי זה הרגע של התחתית... מה שאומר שמכאן יכול רק להשתפר לא? אני לא רואה את המצב משתפר אבל אולי שהערפל של הרחמים העצמיים ייעלם משהו טוב יקלע לדרכי, יש עוד טיפת תקווה... טוב שככה, כי השתיים וחצי שורות הראשונות נראות כמו התחלה של מכתב התאבדות...

לכולם יש נפילות, לצערי נקלעתי לנפילה חזקה ולא מתוכננת, כל אחד אחר היה אומר לי למה ציפיתי, אבל לפעמים הדברים שסופם ברור מידי מפתיעים אותך בסוף ההגיוני להם, ושוב אני מעורפלת...בכמה מילים סיפרתי כמה דברים לאנשים שאכפת להם ממני ולמרות שפעלו מדאגה הם הזיקו לי מעל לכל דמיון, לאנשים יש כוונות טובות, חבל שרק חצי מהכוונות הטובות נגמרים במעשים מועילים, השאר נגמרים במילה שהומצאה במיוחד...אופס(;

כרגע נשאר לי לתת להכל לזרום לבד, במקום להרהר על למי מגיעה האשמה, זה בסדר אתם יכולים להגיד שאני אשמה... צריך לחשוב פעמיים לפני כל מעשה ובטח לשקול מילים, העולם מלא בחרטות, כל היסוס והתפרצות כמעט מסתיימים במשפט אם רק הייתי עושה את זה אחרת...

אולי זה תפקידי לטעות, אבל הייתי יכולה לעשות את זה אחרת... המצב העכשווי קצת יותר מידי מסובך בשבילי כרגע, והייתי אומרת שזה אחד מאותם סיטואציות בו הגיבור של הסיפור לא שייך לעלילה... יש כאלה? או שאני צריכה לחפש עלילה אחרת... איו לי כוח לעוד עלילות!

אני רק רוצה שההורים והחברים יבינו אותי ויתמכו בי! הדרישות שלי לא שונות משל רובכם במקרה הזה נכון?

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אני מוצאת את עצמי מאבדת כיוון ומפתיעה את עצמי... אם אני לא מכירה את עצמי אז מי כן? והאם אני רוצה שיכירו אותי?

לפעמים אני רואה את בני הנוער שסך הכל החיים שלהם נחמדים וזה גורם לי לחשוב מה נדפק אצלי,  משהו אצלי יוצא דופן...

בנתיים נשאר לי לראות איך המצב יתגלגל... עד לפעם הבאה! נקווה שאני יהיה אומללה פחות.. סתם(;

 

1 תגובות
סרטוןGreen Day - "Stray Heart" (Official Vide...
איך שדברים מסתדרים...
08/02/2014 15:53
JUNE Mc'loving
שינוי, סיבוך, נוער, כעס, שחור

חשבתי הרבה על לסגור את הבלוג מסיבות אישיות... החלטתי להשאיר אותו בנתיים, הוא פחות או יותר מתעד את השינויים שאני עוברת בתקופה הזאת

אין לי מושג מה יהיה איתי עכשיו, אני עוברת תקופה דיי מסובכת, בכל זאת יש לי יכולת לחשוב בהיגיון עם כל מה שעובר ועל זה אני שמחה, אני מרגישה שאני יכולה לעשות טעויות בידיעה שהם טעויות ואולי כך יהיה לי יותר קל לתקן את כל השברים שאני משאירה אחריי כל יום, אולי כרגע זה נשמע מעורפל אבל בלשון המעטה אפשר להגיד שדיי הסתבכתי... כמו כל בן נוער סמכתי על האנשים שלא נכונים, או שאולי הכן נכונים אבל המידע שהם ידעו עליי כנראה לא היה מיועד להם כי הם פעלו בדרך הלא נכונה, לדעתי, אבל הם מאמינים שהם עשו הכל לפי ההוראות... אני מרגישה רצון שההידדרות שלי תהיה להם סימן שהם טעו, לא תמיד נכון לעשות הכל לפי הספר, וזה יגיע אליהם, אולי שהם יראו אותי עם סיגריה ביד או עם אולר בכיס אבל שום דבר ממה שקרה לא ישנה את הכוונות שלי ולא יהפוך אותי לבן אדם יותר גרוע ממה שאני עכשיו, לא לאורן זמן, זוהי לא תקופה חשוכה, זוהי תקופה מעורפלת...

המטאל תפס את המקום של מוזיקת שנות ה60 ותדמית שחורה תפסה את התדמית הצבעונית, המטאל לא שינה אותי לרעה, הוא פשוט יותר מתאים לי כרגע,  אירוני שהדברים מסתדרים באופן הכי לא מוסבר אבל הכי מזיק לך, אני חפה מכל פשע מן הסתם, אני קרבן של הנסיבות, הטעות היחידה שלי הייתה להרגיש שחברים יכולים לשמור סוד, האם כל החיים שלי לא לימדו אותי כלום? הייתי רוצה לנהל שיחה עם אני מהעבר בארבע עיניים... והדרך היחידה שלי לעשות זאת היא לדפדף כמה דפים אחורה, למזלי לא שכחתי לתעד... נשארתי אני בכל זאת...

1 תגובות
סרטוןMetallica - Nothing Else Matters
השבוע האחרון
20/12/2013 17:01
JUNE Mc'loving
לדבר, להתעמת, סביבה, תופעה

אז אחרי תקופה שלא כתבתי יצא לי להתמצא יותר ולהבין איך זה עובד, כמו תמיד תשמחו לשמוע בשורות מפתיעות שקרו לאחרונה, וקרו.

אז כבר סיפרתי לכם שיום אחד פשוט החלטתי להעניק לעצמי את חופש הביטוי שמוענק לי מלידה, רכשתי זוג נעליים הכי קיצוניות שיכולתי לעצמי והתהלכתי בגאווה ברחבי בית הספר (ניראה לי שסיפרתי במילים האלו לפחות) בקיצור יש טרנד חדש בבית ספר שלי וכבר תבינו איך זה מתקשר למה שסיפרתי כרגע, אז הטרנד הוא הנעליים שלי, כן אחד מסמלי הייצוג המוזרים שלי הפכו לפריט הלבשה בסיסי במלתחה של הערסים/פריחות ומה שבינהם... אני לא יודעת אם להתעצבן או שזה אמור להחמיא לי שהקדמתי אותם באיזשהו מובן... בכל מקרה זה היה רק עניין של זמן שהם יקפצו מטרנד לטרנד, לטרנד שאני אוהבת אז שיהיה להם בכיף, נקווה שהם יבטאו את עצמם בזכות הנעליים האלה (הם באים במגוון עיצובים -יוצאי דופן-)

הם הפתיעו אותי, לא חשבתי שהם ישימו משהו שהוא לגמרי ההפך מהם (אני מנתניה) ככה זה שם...

עד לכאן עם הסיפור הזה, ולסיפור הבא:

השבוע ערס הציק לי ולחברה שלי בשיעור עברית, דמיינו את זה שאני מייצגת את הצד שעומד על שלו והיא מייצגת את הצד המתעלם,

ואני אשמח לשמוע את דעתכם על מי יוצא הצד המרוויח.

אז ככה:

הערס הציק, היא התעלמה, אני הסתובבתי ועשיתי את שלי...

לאט לאט הוא הציק יותר... באתי עם צמיד ניטים באותו יום, כמה מפגר שזה נשמע לכם זאת זכותי החופשית להתבטא, בקיצור השיחה הגיעה לצמיד כשהערס (תאמינו או לא פעם היה אחד הילדים הנחמדים בשכבה) אז הוא שאל אותי מה זה הצמיד הזה מה את בולדוג? אז עניתי לו מה זה התספורת הזאת אתה נראה כמו היטלר (היה לו סוג של מארינס מסורק משהו מוזר) אז הוא אמר מה כולם הולכים עם זה ועניתי זה מה שעצוב בזה והסתובבתי.

ייתכן שהוא המשיך להציק אבל בזהירות , מה שאמרתי ערער אותו, בקיצור שהמורה העבירה אותו בשלב מסויים...

 השאלה היא האם אני צריכה להמשיך לעמוד מולם למרות שיש סיכוי שזה לא ישנה כלום? הם המשיכו להציק לי ולחברה שלי היתרון שיחיד בביטחון שלי זה שהם נתנו לי כבוד אבל התעקשו לשוחח, מה כבר יכולתי לעשות בשביל השקט הבלתי מושג? אני יודעת שקיימת האופציה לפנות למורה אבל אני לא הטיפוס הזה... שתינו הגבנו שונה ושתינו לא זכינו לעשות את העבודה בשקט, האם פעם הבאה עדיף לשתוק?


1 תגובות
סרטוןThe Clash - Should I Stay Or Should I Go
החלטתי לכתוב שיר
10/12/2013 23:21
JUNE Mc'loving
מילים

לאחרונה יצא לי לראות מספר שירים מקוריים שפורסמו באתר, כל הרעיון של כתיבת שירים דיי מצא חן בעיניי אז החלטתי להוציא לפועל אחד בעצמי, ואני חייבת לציין שהרגשתי דיי נחמד לתרגם את הבעיות שלי למשפטים קצרים בחרוזים... אז הנה השיר, אל תשפטו


בן אדם אחד והרבה ייאוש

עוד משפט אחד מסיפור קלוש,

אין לי כל סיבה אין לי כל תירוץ

יש הרבה מרחב אין לאן לרוץ,

אין לי שאיפות, אין לי רצינות

אין לי כוח לחיות, אין לי כוח למות,

אין לי שיווי משקל ואין לי אדמה,

מסביבי מדברים אך בראשי דממה,

השמיים תכלת והים כחול

שתעצום עיניים תוכל לראות הכל,

למרות הרוגע והשקט שבין שמיים לים

תוכל למות מסערה או מטביעה לצידם,

איפושהו יש מקום בשבילי

אני החיובי ואני השלילי,

מתי שהוא בעתיד זהותי תמצא אותי

ואז אהיה סוף סוף ילד אמיתי.


3 תגובות
אין דבר כזה חברים
24/11/2013 22:40
JUNE Mc'loving

אין על מי לסמוך שיגיד למורה שמשהו עובר עלייך, אין על מי לסמוך שישב בשקט שצריך, אין על מי לסמוך שאתה בדיכאון, אין על מי לסמוך שאתה בנפילה...

אין דבר כזה חברים... זה מושג שאני מכירה כבר הרבה זמן... אני לא מדברת על זה שהתחלתי להתבודד בכיתה ד', אני מדברת על זה שכל יום בבית ספר בשבילי הוא מעיין מרדף אחרי משהו שכנראה בחיים לא יושג, נחמד לראות את השרשראות של הBFF או כל החרא הזה, נחמד לשמוע על מישהו שבאמת אכפת לו ממך, ואולי זה קיים, לא אצלי...

נדיר למצוא מישהו שאכפת לו ממך, כי בתקופה הזאת, כל אחד בשביל עצמו... גם שאתה רוצה למות יש להם משהו יותר חשוב לדאוג לו... אפילו אם המסר כל כך ברור שהוא נגלה לעיניי כל מי ששמר אותי בשם משתמש בסמארטפון,

מצבי לא ידוע, אבל הרמז הראשון מונח להם מתחת לאף...

החברה מורכבת מאנשים כאלה... איש איש שחושבים בשביל עצמם, או לא חושבים בכלל...

בטח, תקווה זה נחמד, כל אחד צריך... אבל תראו איך חברים שאני איתם שנים מהססים לומר לי שלום במסדרון... רק שלא הצלחת להחזיק את עצמך לא בוכה פתאום חלקם מרגישים צורך לעשות את "המעשה הטוב של היום" אני כמעט מתה מבפנים... לולא החתול שלי לא הייתה לי סיבה להישאר... מוגזם לא? אולי בשבילכם... מכיתה ד' ובעיקר היום, החתול שלי היה טיפת האור שהייתה לי שחזרתי מהבית ספר... רק בן אדם בודד כמוני מוכן למצוא את כל מה שהיה צריך מבחינה חברתית בחתול... אני לא מתביישת בזה, הוא פה בשבילי, מעניין אותי מה הוא חושב?

באנו לבד ונלך לבד... אבל לפחות יש לי אותו... בן אדם חייב למצוא סיבה אחת להמשיך הלאה, להרים את הראש בשביל משהו...

היום היה עוד יום תפנית... היום דיברתי עם הילד שאני מחבבת והתחצפתי למורה שהגזימה ביחס שלה לתלמידים עד שלא יכולתי לסבול, לא אכפת לי מההפרעה וההרחקה במשוב, אכפת לי רק מעצמי עכשיו... לא ככה זה אמור לעבוד?

אל תגיש את הסודות שלך על מגש לאנשים שלא הוכיחו את עצמם שהיית צריך, שמיהרו לשפוט ולראות בך אשם... אלא שתמיד עודדת שעות...

אז הנה אני, בחדר החשוך... כותבת את הפוסט המדכא הזה... על זה שאי אפשר לסמוך על אף אחד לא משנה כמה תמים הוא נראה, רק כי הילד שאני חיבבתי סוג של דחה אותי, ולא היה אף אחד שירים אותי מהריצפה...

הגישו למטחנת הבשר עוד קורבנות! ITS TIME FOR ROUND TWO.

5 תגובות
נמאס! פשוט נמאס!
22/11/2013 01:43
JUNE Mc'loving
סבל, כעס, אי צדק

הנה אני כותבת שוב... לא יכולתי לחכות פשוט ניתקלתי במשהו שלא יכולתי להתעלם ממנו...

מה הקטע עם כל המקובלים/לא מקובלים?

שאלתי ומישהי אמרה לי שכדאי לי לשכוח מהילד שהתחלתי לחבב כי הוא לא מקובל והיא שאלה אם אני רוצה שלא יהיו לי חברים,

מה קורה פה? זה עדיין קיים ברצינות? חשבתי שיש את הטמטום הזה רק בסרטים...

כל בן אדם הוא בן אדם באשר הוא (משהו שמישהי אמרה לי היום) כולנו שווים ולכולנו יש אותם זכויות,

זכותי לשבת בצד שמאל של המסדרון אם אני ירצה וזכותי לצעוק על מישהי שמציקה לי לא משנה המעמד.

זכותי לאהוב מישהו ביישן שלומד הרבה ומסתובב עם אותם חברים קבועים, זה מי שאני מחבבת!

למרות שאני עדיין לא סגורה אם כדאי לי לשאוף למשהו רציני או בכלל אחרי הסטוריית הפגיעות שלי...

אנשים כל כך שטחיים! כולם כל כך עיוורים למציאות האכזרית שהם מעודדים,

בלי לשים לב הם ממשיכים לשמן את המכונה האכזרית שנקראת חברה להמשיך לפעול ולטחון נשמות של בני נוער תמימים שרק רוצים לעבור את השנים האלו בשקט, איך הם מתפלספים בכיתה על המדינה ועל הכבוד, מגישים את הצביעות על מגש כסף.

אחר כך רצים לכתוב בפייסבוק על אהבה וחברות וכל החרא הזה... כל הפריחות עם סדרת המשפטים של עכשיו אני רואה את הצבע האמיתי שלך,

גם כן לא יכולות לחכות 20 דקות עפות על המורה שנייה אחרי שתפסה אותם משחקות בנייד שמסתתר מאחורי התיק. כולן אותו דבר.

אין כבוד, אין אמון, אין אמת, אין  צדק, אין אהבה ואין חברות... כולם סובבים בקרוסלת החוקים של החברה, מאושרים לקטוף אחד לשני את הנשמה בסתר,

גם החברים בקבוצת הגרעין מרכלים אחד על השני שנייה אחרי שהם מנהלים שיחה.

אני אמורה להתאכזב? זה בכלל העסק שלי?

מי הם שיגידו לי את  מי אני אמורה לאהוב?! מי הם שיציקו לי באמצע המסדרון בגלל איך שאני מתלבשת?! מי הם שיזרקו עליי דברים ויברחו שאני מסתובבת?! מי הם שיקראו לילד שאני מחבבת בשמות?!

מחר זה נגמר! אם מישהו מהם יעז לגשת אליי הוא יברח עם הזנב בין הרגליים, זה לא דיבורים של ילדה מתלהבת בת 15 שיש לה אומץ מאחורי המחשב, ככה נשמע בן אדם שנמאס לו ומוכן לגרום לכל מי שיעמוד בדרכו לשלם...

אם כמה שאני כועסת ועוד חיממתי את עצמי בכתיבת הפוסט הזה, חשוב לא לנהוג בדרך שלא הייתי רוצה שינהגו כלפיי, לעשות את זה הוגן,

לעשות את זה OLD SCHOOL,

לקום, להתמודד מול מלכת השכבה ולרשת את הכתר זהו... זה מסוג הדברים שנולדו להוכיח את עצמם פעם אחר פעם ובכל זאת אנשים עדיין נוטים לפחד...

אני כועסת על עצמי לכל פעם ששתקתי, לא יותר...

הוכחתי לעצמי פעם אחת שאני מסוגלת לעמוד מולם (ראו באחד הפוסטים הקודמים בתחילת החודש) ואני יוכיח שוב!

כולנו שווים, והגיע הזמן שאנשים יבינו את זה ויפסיקו להתהלך במסדרונות כאילו הכל שייך להם.

5 תגובות
סרטוןFoo Fighters - The Pretender
בריונות ומעבר
21/11/2013 23:08
JUNE Mc'loving

יצא לי לחשוב לאחרונה... מה עוד לא בסדר בחברה המגעילה שלנו... שמעתם על בריונות וגזענות, על מלחמות קיום ושליטה...

אני לא הבן אדם הראשון שמדבר על זה מה שעושה את הרצון הטוב שלי לשנות לפחות מקורי (סתם) אבל עדיף להיות אחד מהאלפים שעושים משהו מאשר אחד מהמיליונים שלא עושים כלום או עושים נגד...

היום אני ידבר על זה...

יש לי ידיד הומו, במשך תקופת ההסתגלות לבית הספר החדש הוא ספג הרבה העלבות וירידות על מי שהוא ואיך שהוא, אולי הוא נפגע בהתחלה, אני לא חושבת שהוא חשף רגשות... עכשיו הוא לא שם על מה שאומרים לו, והוא מתלבש איך שהוא רוצה (ואתם לא תאמינו עד כמה אפשר להרחיק עם תלבושת בית ספר)הוא מתנהג איך שהוא רוצה והוא הכי הוא שאפשר, והוא שימש דוגמא לעשרות בנים מהבית ספר שהיו מציקים לו מקנאה (זה נכון, אנשים -כן- מציקים מקנאה)


ויש לי ידיד שבעבר סבל מעודף משקל ובמהלך חופשת הקיץ ירד לפחות 20 קילו, עכשיו הוא לא שם על אף אחד יותר ומגיב איך שהוא רוצה ואומר מה שהוא רוצה. הוא לא מפחד ממורים או מבריונים והוא אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי,


יש לי חברה שהייתה נורא ביישנית ושנה שעברה נודע לי שאין לה אבא ואמא שלה לא מתקשרת איתה, היא גרה עם סבא שלה ובעבר הייתה חושבת מחשבות אובדניות וניסתה להתאבד... מזלה שחברה אמרה למישהי ועזרו לה. עכשיו היא לא מתביישת יותר, היא אחד האנשים הכי יחודיים ומקסימים שפגשתי...


הבריונים בבית ספר שלי ירדו על החברים שלי, והחברים שלי למדו שאין להם יותר סיבה להיעלב כי אנשים ידברו ואנשים יעליבו. על זה אני מעריצה אותם.

אבל אני זוכרת תקופות שכולם סבלו מזה הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין, כמעט עד התאבדות, אנורקסיה ופגיעה עצמית...

כעת אני פונה אל הצד המעליב...

רק רציתי להגיד שאתם לא יותר טובים מאף אחד! אתם בני אדם כמוהם ואם כמה שנדמה לכם שיש לכם איזשהם תכונות נעלות מהם שלא קיימות אצלהם ולכן הם ראויים לכל מה שיקבלו זה לא נכון, זה לא כוח ולא אומץ זה בריונות, זה חולשה!

האלימות או אלימות מילולית לא הופכת אף אחד לחזק יותר, רק מחלישה את הצד הפגיע לנזק עצמי...

כל פעם שאיי פעם תעליבו מישהו, תפגעו במישהו או תשפילו מישהו ללא סיבה כל מה שיבוא על אותו אחד הוא עליכם!

התאבדות, פגיעה עצמית, דיכאונות, אנורקסיה...

גם אם זרקתם על מישהו משהו או צחקתם עליו בגלל משהו תחשבו פעמיים! אולי הוא היה בנקודת שפל שעשיתם זאת וגרמתם לו לשנוא את החיים שלו בשני אחוזים, אפילו שני אחוזים!

עכשיו לשאלה מי המין החזק, הוכח סופית שאין מין חלש או מין חזק!

אף אחד מאיתנו לא נועד כדי להילחם ומי שהעז להרים יד הוכח כאדם חלש בפני עצמו,

האלימות היא דרך חולנית לפצות על החולשות שלכם ואתם משוכנעים שעשיתם משהו טוב בכך שהגנתם על הכבוד של עצמך,

כמה אפשר?! לא נמאס לכם להיות יצורים אכזריים וצמאיי דם שהולכים כל בוקר לג'ונגל הזה שנקרא בית ספר בשביל אקשן,

על כל דבר אפשר לעשות מהומה, אף אחד לא פחות טוב ממכם, האלימים והאכזריים פחות טובים מהשאר שהיותם הגורם הפוגע בחברה!


היום נודע לי שמדינת ישראל היא מקום ראשון (מקום 1!) מכל המדינות באלימות בקרב בני נוער, איזה כבוד הם מביאים למדינה? לכו תבינו...


אסור לשפוט אף אחד על גזע, דת, מין או אמונה, כולנו נולדנו עם זכויות, אותן זכויות שלא ייגזלו מאיתנו בשל ראייתם הצרה של גורמים מזיקים וצרי אופקים בחברה.


מלחמות קיום ושלטון? הכל כדי להראות שאתה טוב יותר מהשאר בדרך זו או אחרת,


אז מי החזק ומי החלש? מי שהתאבד או מי העליב? מי ששתק או מי שהרביץ?

כולנו מסוגלים להרבה וכולנו מסוגלים אחרת,

הגיע הזמן שנלמד להיות החזקים באמת ונעשה שלום.

1 תגובות
סרטוןFoo Fighters - Best Of You
אולי כולנו מושפעים?
18/11/2013 02:37
JUNE Mc'loving
נגררות, בני נוער, הישרדות, אופי
שלום וברוכים הבאים לפוסט ה-7 שלי, ללא סיבה מיוחדת החלטתי לציין זאת,

לאחרונה יצא לי לחשוב יותר ויותר על החברה המסריחה שלנו, והבנתי המון...אלא מה?

אני רוצה להתחיל בלספר לכם על הילדים בשכבה שלי...איי שם בבית ספר בנתניה, חטיבה

תלמידים מושפעים, אחד יותר מושפע מהשני... הפרחות יושבות בצד אחד של המסדרון, הצד השמאלי מנקודת המבט שלי...יושבות בקבוצה, כולם בעלות שיער חלק וחולצת בטן, לפני שלוש שנים זכרתי אותן בכלל מתולתלות...

הבנים כולם חולקים את אותו מראה שכולל תספורת מארינס, בגדים זוהרים וצבעוניים, וטרנד שבזה הרגע התחיל אצלנו: צמידים מנצנצים עם תליונים צבעוניים וכסופים קשורים בחוטים שניתן להשיג בחנויות של איפור ותכשיטים... ואז הם עוד מרשים לעצמם לקרוא אחד לשני הומו...

דעתי, אף אחד לא היה שם את זה אם זה לא היה באופנה... אני בקושי מאמינה שזה קורה, אולי השיגעון הזה לא עבר בעיר/בית ספר שלכם, אבל אצלנו זה קורה..

בנוסף שמעתי שהתחילו לעשות עגילים מסביב לאזור הטבור, ואל תשכחו את האיפור... התחזית לתקופה הקרובה מטר של מייק אפ ומסדרונות קורסים תחת עשרות בנות עם פרצופי קמח...

אני יושבת עם החברות שלי... הוא שהייתי צריכה להוסיף מרכאות פה?

כי בחברה שלנו אין באמת חברים... כמה שהיה לי כיף ונחמד איתם,בנפילה אפשר להרגיש את מעגל החברים מתפזר סביבי...

כיף לצחוק עם חברים, כיף לדבר איתם, לשתף, לבטוח... עד שמגלים מה זה באמת. אולי איי פעם היו חברים אמיתיים? בטח שכן, עשו על זה סדרה בעלת 10 עונות... כמה פתטי מצידי... לשבת בבית ולראות את כל 10 העונות במקום להיפגש איתם...

אם איי פעם היו לי חברים, החברה לקחה אותם מזמן...

עכשיו נותר לי להתבונן, עם יד על הדופק, שהם לא ייקחו עוד מישהו שאכפת לי ממנו...

מישהו שאוהב את אותם דברים שאני אוהבת, או מישהו עם אותם עקרונות, מישהו שחיבבתי או מישהו שסמכתי עליו.

מישהו שאהבתי... זה קרה פעם אחת.

כרגע אני מוצאת את עצמי בהרהורים... אולי פשוט כדאי לי להניח לזה? שיחיו את החיים שלהם! מה זה צריך להפריע לי?

אני יחיה את החיים שלי בדרך שלי, ואני ימצא אנשים כמוני שיצעדו איתי בה...

אבל אולי איפושהו בתוך אחד הילדים המושפעים מסתתרת אישיות של בן אדם שיכול לשנות את העיר או המדינה?

אחרי הכל שאנחנו חוזרים הבייתה ומניחים את התיק לכולנו יש את הצרות האישיות שלנו, עם המשפחה ועם עצמנו...

אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאי אפשר להאשים אותם בהיותם מושפעים...

בטח לא שגם אני אחת כזו.

מפתיע? אולי לא כל כך ...

כמה שתמכתי בליהיות עצמך ומי שאתה, גיליתי שהאופי הסופי של מי שאתה הוא סך הכל גרעין שספג אליו השפעה מהסביבה...

גם אני, הושפעתי מג'ון לנון ורד הוט צ'ילי פפרס, הושפעתי גם מגרין דיי, הוט'ורן הייטס, ולאחרונה גם ג'ואן ג'ט...

ג'ואן ג'ט הושפעה מסוזי קווטרו , וסוזי קווטרו הושפעה מאלביס פרסלי כבר בגיל 6

וגם אם לא הייתי מקשיבה למוזיקה שלהם, הייתי יכולה להיות מושפעת באותה מידה מכל דבר שאיי פעם נחשפתי אליו...

והכי מפתיע, גם אני מושפעת מהחברה...

מסתבר שהחברה הפכה אותי למה שאני היום... בכך שלקחה  עוד ועוד אנשים שהיה לי אכפת מהם, ודחסה אותם למטחנת האישיות שטחנה וטחנה  עד להיווצרות דור חדש של זומבים... שמעתי שילדים זה עם אכזר, לא תיארתי לעצמי... גם את הילד שאהבתי שלוש שנים,

היום אני לא אוהבת אף אחד מזה 7 וחצי שנים, אבל עדיין יש לי נטייה לחבב אנשים, לשאוף למערכת יחסים בחיים לא הייתה לי,

שבשכבת הגיל שלי, בחברה שלנו, אנשים מאמינים שאני לסבית... זה אפשרי, שמעתם מה אמרתי על הבנים בשכבה...

בכל זאת אפשר לשבת ולחלום שיום אחד הכל ישתנה, אבל זה היום, והיום חרא!

אין הגיון, אין יצירתיות,

היום דבר לא יפתיע אותי... הם עושים מה שהוכתב להם לעשות כדי לשרוד...

לא צריך הגיון או חוש טעם, לא צריך יצירתיות או אמת...

אז מעכשיו יש טרנד חדש, ושמו יהיה "האופנה יצאה מהאופנה"

היתרון היחיד בשבילי שעכשיו אולי יש סיכוי שאנשים ירגישו חופשי להתפרע, כי לאף אחד לא באמת מגיע לשפוט אותנו...

3 תגובות
סרטוןJoan Jett - Change The World [HD]
אז איך מתקדם השינוי
13/11/2013 22:20
JUNE Mc'loving
שינוי, מהפיכה, בני נוער, שונה

היום אני לא יתחיל את הבלוג בשלום, בלי שום סיבה מיוחדת החלטתי פשוט לעשות את הפוסט הזה שונה...

אולי הפוסט הזה הוא מעיין נקודת תפנית לבלוג, אולי אחרי הפוסט הזה הכל יהיה שונה...

אני פשוט יכתוב ויחליט על כותרת שאני יסיים.

אז חשבתי, וחשבתי הרבה, מה באמת רציתי לעשות? הבלוג הזה הוא עוד אחד מהניסיונות הפתטיים שלי לשנות משהו או להשפיע על מישהו,

לא השפעתי על אף אחד... איך אני ישפיע? עיינתי באתר וחיפשתי אנשים מעניינים, נקודת מבט אחרת של נער/ה אחרים,

יצא לי להבין שלי ולהם (לכם) יש הרבה במשותף... אנחנו רואים את המציאות אחרת, בדרך שונה\

אנחנו בוגרים לגילנו ולכולנו יש בעיות עם החברה בכל מיני מובנים...

זה נחמד שיש פרספקטיבה שונה לא? פרחי קיר יפים שכמותכם(:

אבל אתם לא מנסים לרדוף אחרי רעיונות מטומטמים כמוני, לפחות לא מאיפה שאני רואה... ואולי זה הדבר הנכון לעשות...

מספר פעמים בחודש אני כותבת בבלוג בתקווה לקבל תגובה מ"הצד השני" בסגנון איך לא ראיתי את זה עד עכשיו? או אני הולך לשנות,

קיבלתי דומות ממכם, שעודדו והסכימו, אבל אני נזכרת בתגובה שקיבלתי מזמן ששיתפתי אחרים בדעות שלי...

העדר לא יעצור לקרוא את מה שיש לך להגיד, זה נכון...ויצא לי לדבר עם אנשים באופן אישי,

אנשים מהסוג שלי הבינו את הרצון לשנות ועריכו, אבל אי אפשר להסתמך על אדם אחד שישפיע על אדם אחד שישפיע על ההבאים.

אז אולי אני צריכה להתחיל לקבל את העולם המגעיל הזה? אני נשבעת הייתי מוכנה להתאבד אם זה היה משנה משהו... אבל עשו את זה לפניי,

זה הבהב במוחות של אנשים למספר שבועות עד שחזרו להתנהגות המגעילה שלהם... אני לא מכוונת על לעקב את המכה הבאה, כי אני עוד ייפגע מהחברה הזאת... ואני בטוחה שיהיו עוד פעמים שאני יעמוד עם רגל אחת מחוץ למרפסת של הקומה השישית.

מחאה? הפגנה? מרד? משהו יעזור לילדה בת 15 להשפיע על בן אדם אחד?

יכולתי להאמין בזה לפני היום... לפני שאמרתי לילד שהוא מושפע והוא היה גאה בזה. הייתי מעריכה את זה עם הוא היה אומר את זה להעלבה אחרת, כמו אתה שמן או מוזר, אבל מושפע זה לא גאווה בכלום, זה בושה במה שאתה...

חבל שאהבתי אותו שלוש שנים...

אולי יש דרך יצירתית להשפיע על אנשים? או שפשוט לא נועדתי לקום נגד החברה,

אני בטוחה שלא עשיתי שום דבר שלא הייתי אמורה לעשות...

אבל אני יחשוב על הנושא של השפעה יצירתית... הרבה עשו זאת בעזרת מוזיקה, חשיבה מחוץ לגבולות...

אבל אני חוששת שהדור שלי לא בוגר מספיק כדי להבין או להעריך...

אז עד  לכאן אני יאלץ לחשוב על רעיון מקורי שיעודד אפילו את חבורת רפיי השכל שאני לומדת איתם, לקום מעמדת האשפתות שלהם, ולהתייצב בעמדת החופש, שם הם לא חייבים כלום לאף אחד! שזה אולי מה שכל בן/בת נוער רוצה באמת...

למדתי הרבה בכתיבת הפוסט הזה, אין כמו ללמוד על בעיה בלכתוב אותה ולקרוא אותה, זה אולי הפיתרון...

כנראה שלפוסט הזה לא היה ממש פואנטה, אבל זה עזר לי להבין דבר או שניים, ואולי להעביר אליכם פיסת ידע..

אז עד לפעם הבאה , שלום(:

3 תגובות
אנחנו חיים בשביל עצמנו
12/11/2013 00:41
JUNE Mc'loving
חברה, נוער, אמיתיות, שחרור, עצמנו

שלום חברים! (אני חייבת למצוא משפטי פתיחה חדשים..)

אז עברו שלושה ימים מהפוסט האחרון (אם אני זוכרת נכון) ,

אבל בלי קשר לזה שאמרתי שאני יכתוב באופן פעיל יותר (ואני עומדת במילה שלי)

מצאתי את עצמי חושבת על כלום ושומעת מוזיקה, אז חשבתי למה לא לכתוב בבלוג תוך כדי?

אז הנה אני ! מוכנה לספר על עוד דברים מרתקים שקרו לי לאחרונה, ומכיוון שיש לי מוזיקה ברקע, יש לי הרגשה שזה יהיה פוסט לעיניין...

בכל מקרה נתחיל בסיכום של שנים קודמות: עד היום הייתי ילדה ביישנית ושקטה (לא באמת הייתי) מתקופה לתקופה התבהר לי העובדה שאין בזה שום צורך יותר! אנשים יחשבו מה שהם יחשבו, אנחנו לא חיים כדי לספק אף אחד! אז ביום אחד של משבר החלטתי לסגור את הפחד שלי מהחברה בארגז ושלוח אותו ליקום אחר (אני והתיאורים שלי-__-)

בכל מקרה מאז אותו היום התלבשתי מוזר, התנהגתי מוזר והתחלתי במסע של התעלמות ממבטים,

יום אחרי זה רכשתי לעצמי את זוג הנעליים הכי קיצוניות שיכולתי לרכוש לעצמי והלכתי בבית הספר בגאווה.

אולי כדאי שאני יספר מה גרם לי להגיע להחלטה הזאת? או שעליי לתאר את ההתנהגות שלי לאחרונה? הנה קונפליקט של של האדם מאחורי הפוסט הזה... ועליה אתם תשמעו מאוחר יותר. אני חושבת שאני ישמור את המשבר שבעקבותיו הגעתי להחלטה זאת לסוף הפוסט.. רק כדי לשמור על עיניין.

"בקיצור" (מילה נפוצה באוצר מילים של בנות)

התחלתי לדבר יותר, להתבטאות יותר, להשתתף ולהתחצף יותר (רק אמרתי את האמת) הרגשתי משוחררת (ועדיין) אני יכולה רק להגיד לכל מי שאולי במצב כמו שלי, אין בעולם דבר שמתווה לההרגשה שאתה לא חייב כלום לאף אחד אחד! פשוט אין.

עד היום (בעיקר לפני שפתחתי את הבלוג על דעותי השונות יחסית) פחדתי לעשות משהו שלא מתאים לדרך שבה אנשים רואים אותי, איפה שלא הרגשתי מעט חיבה, פחדתי לגזול מעצמי את האופציה להרגיש שלמישהו אכפת ממני, ואיפושהו חששתי שזה לא יקרה אם לי יפסיק להיות אכפת מהם.

אבל  אף לא אחת מחששותי מצאה דרכה אל מחוץ לראש שלי, כמו רוב החששות שבראש שלנו (בני האנוש)

אז למי כבר הייתי חייבת דין וחשבון? הילד שאהבתי אלא מה? אני לא בעד להיות קיטשית ואני לא אומרת את זה כדי להישמע קשוחה (טוב, נו קצת)

ואני לא מתביישת להודות שגם לי יש את הצדדים הקיטשיים שלי... מאז כיתה ב' הייתי מאוהבת, אהבה ראשונה 4 וחצי שנים והשנייה 3 שנים, והשנייה היא זאת ששברה אותי.. שמעתם פעם שלישית גלידה? אז פעם שניה התעוררות, ואני לא צריכה פעם שלישית כדי ללמוד מהמקרה הזה, אם אני יחכה לפעם שלישית, זה סתם יהיה רק עוד חוק מטומטם שהחברה הנואשת שלנו תלתה בו את הציפיות שלה.

שמתם לב לאווירה המבאסת שממשמת לבוא? זה רק כי הפסיקה המוזיקה...

אבל... מה זה? הינה המוזיקה פועלת ואני מוכנה לסיים את הפוסט בדרך ידידותית(:

בקיצור (מה עוד פעם)

-מצבי טוב- כי מאז שקיבלתי את ההחלטה הזאת מצאתי אנשים שמקבלים אותי כמו שאני, בטוב וברע.

גם -בעיקר- זכיתי בשלוות נפש שאולי תחסוך לי הרבה סדנאות לשליטה בכעס בעתיד,  זכיתי באנשים שאכפת להם ממני, וגם זכיתי בטיפ לחיים.

אז הנה אני זוכה בפעם הרביעית,  לא גלידה ולא התעוררות, הזכייה האמיתית בללמוד, להתעורר ולהנות, להעביר את זה הלאה.

הטיפ שלי אליכם היום יהיה :

תשתחררו, תשימו את מה שהחברה חושבת בצד, כי היא חשבה חושבת ותחשוב , אתם לא חיים כדי לרצות אף אחד.

אולי זה יהיה קשה בהתחלה, אבל שתכניסו לראש שזה הדבר הכי טוב לעשות תבינו איזה תפנית מדהימה החיים שלכם יקבלו, המקרה שלי הוא -לא- חד פעמי, אז אני ימשיך להתנהג מוזר, כמו שאני^^ ואני מאמינה שגם אתם שונים ומיוחדים, בעלי דעות שונות, פרחי קיר,

תתרמו את הצבע המקורי שלכם, האמיתי, לקשת של החברה, MIX COLOR שמעכשיו ייצגו חברה אמיתית יותר.

1 תגובות
סרטוןShe's a Rainbow - Rolling Stones
STAND UP!
08/11/2013 08:37
JUNE Mc'loving

שלום אנשים, (שימו לב ששלום זאת המילה בה אני מתחילה את כל הפוסטים)

לא כתבתי -הרבה- זמן ואם תשימו לב שההפרשים בין פוסט לפוסט הם בערך שלוש שבועות ומעלה (!)

אני שמחה ליידע אותכם שמעכשיו אתחיל לכתוב באופן יותר פעיל, כי בזמן האחרון יש לי יותר מה לספר.

אז כפי שאמרתי לא כתבתי תקופה מה שאומר שאגרתי מידע עסיסי, מעניין וטרי על החברה המסריחה שאנחנו חיים בה.

היום אתחיל בסיפור גבורה שקרה לי לפני מספר שבועות:

יום רביעי 16.10.13

אני וחברה שלי ישבנו על רצפת המסדרון ודיברנו, לידינו עמד אחד הערסים מהשכבה בשיחה "מרתקת" עם חברותיו הפרחות,

פתאום ללא שום שום סיבה הערס השליך את התיק שלו על החברה שלי שישבה לידי,

אם אתם מכירים אותי, וכנראה לא מספיק כדי שתדעו שאני יכולה לספוג אבל שנמאס, אז נמאס.

מיד התחלתי במתקפת נגד שכללה זריקת התיק אליו בחזרה ואמרות מסוג מה אתה דפוק וכו.. כל העיניים במסדרון היו נשואות אליי,

כידוע לי, את הפתיל הארוך ירשתי מאמא שלי, את מה שקורה שהוא מגיע לסופו... הכל מאבא.

בשבילהם הייתי ידועה כילדה שקטה ושלווה, מה ציפיתם? שנתיים לא הוצאתי מילה מהפה, אבל לא השנה הזאת...

רוצים לשמוע איך הם הגיבו?

מיד שאר חברותיו הפרחות קמו בעודם בשוק והחבורה החלה לשאול שאלות ידידותיות כאילו אנחנו חברים טובים והם לא הילדים הכי מגעילים בשכבה.

הם שאלו על הנעליים, ומאיפה התיק, עניתי בסרקסיות למה אתה רוצה לזרוק על עוד מישהו?

בדרך כלל אני מעריכה פנייה ידידותית, אבל במקרה שלהם שום דבר שהם יגידו ייגרום לי לסגת מדעתי,

בעודם מנסים לקנות אותי במילים (מה שאןלי היה הדבר הכי חכם -בשבילהם- לעשות כי שום דבר אחר לא יוציא אותם יותר טוב)

וחברתי עדיין בשוק שלא הצליחה להוציא מילה מהפה, אני עדיין לא שיתפתי פעולה, אבל איך שלא דיברתי, דיברתי בביטחון.

בשלב מסויים, כשהבינו שאין להם מאיפה לגרד את הכבוד האבוד שלהם, הם פרשו מהמסדרון... אני יכולה לנחש שהם התחילו לרכל עליי, מתאים להם.

אז למה הם הלכו?

אולי הם כיבדו את האומץ שלי לקום נגדם? אולי ככה הטיפוסים האלה מגיבים שהם עומדים מול מתמודד מאיים יותר?

בין כה וכה הם הלכו ולא הטרידו אותי או אף אחד מהחברים שלי יותר, וכולם חיו באושר ואושר(:

אז מה למדנו?

חשוב לעמוד על שלך גם אם אתה אחד מול רבים.

תמיד להגיד כשמשהו מפריע לך.

לעשות את המעשה הנכון.

להגן על הכבוד של מי שאכפת לך ממנו.

אולי אנשים נראים מאיימים אבל שאתה מפגין את מלוא הביטחון העצמי מולם תבין שלא היה ממה לפחד.

זה הכל להיום... את שאר הדברים שיש לי לספר אני יכתוב שיהיה לי קצתי יותר זמן'

להתראות עד לפעם הבאה(;

 

 

4 תגובות
חברים
14/10/2013 20:53
JUNE Mc'loving
חברים, חברה, הבנה, נוער, התעוררות

שלום חברים! נחשו על מה אני הולכת לדבר היום...

אין טעם שתנחשו אני הולכת לחפור לכם על החברה, אבל אולי יהיו לי כמה דברים שונים להגיד אז כדאי שתמשיכו לקרוא..

אלא אם אתם נגד דברים שונים אז פשוט כדאי שתצאו מהבלוג... למרות שיש לי לספר בעיקר ל70% מהחברה, אז נתחיל...

מאז הפוסט האחרון יצאתי יותר עם חברים, התחלתי לבטא את עצמי בצורה יותר בולטת וחזרתי עם דו"ח מקיף על החברה ואני שמחה להגיד שלמדתי כמה דברים חדשים...

שיצאתי עם חברים לא יכולתי שלא לשים לב שהאופי שלהם שונה בהרבה מהאופי שלי, בעיקר מהסיבה שלוקח לי הרבה זמן להשתחרר ומבחינה חיצונית היו עלולים לחשוב שאני לא קשורה אליהם, תאמינו או לא אבל הפעם לא חזרתי הביתה בבכי ואני יכולה להגיד שהשתלבתי איכשהו, אבל הינה הקאץ':

מיד אחרי שהבנתי את המקום שלי בחבורה הרגשתי שאני יותר מידי לא מתאימה להם, ורציתי להיות איתם, להיות כמוהם.. לא יכולתי להפסיק לחשוב ולשקול שינוי מלתחה, רק שאני איתם! הבנתי עד כמה זה לא קל, ואני מצטערת שציפיתי שכל אחד ואחד מכם יתלבש הכי הזוי ויוצא דופן שהוא יכול רק כדי להרגיש חופשי, תשמחו לדעת שלא שיניתי את עצמי, ובשלב מסויים לא יכולתי להסתובב איתם, בעיקר כי נעלמתי...בבדיחות הגסות שלהם שאף פעם לא היה לי מה להגיד, בלבוש החושפני של חלק מהם, בחוסר הכבוד לאנשים מסביב שלא נהנו מההצגה... שלא תבינו לא נכון, אני מעדיפה להחשיב את עצמי למרדנית/מהפכנית, אבל תמיד האמנתי באנשים, ואף פעם לא הייתה לי שום כוונה לפגוע... הייתי קרובה לשנות הכל...

אתמול נפגשתי עם חברה לתל אביב ובהרבה מקרים הרגשתי שאני מתלבטת אם להגיד מה שאני חושבת או להגיד לה מה שהיא רוצה לשמוע, ומצאתי את עצמי כמעט עושה פירסינג, אני בטח נשמעת דיי חנונית ובעתיד אני אולי יעשה פירסינג ויצבע את השיער לאדום, אבל כרגע יש לי כל כך הרבה סיבות למה לא כדאי לעשות את זה, ממש נהנינו , ובשלב הזה הייתי מוכנה להיכנס לכל חוויה מרדנית או לא מרדנית שתיקלע לדרכינו, אבל נזהרתי לא להיות פזיזה, ובצדק, כי יום אחרי החברה שהלכתי איתה לתא אביב בקושי התייחסה אליי...היחס של אנשים הפכפך.. לשנייה באמת הרגשתי שאנחנו חברות הכי טובות, אבל יום אחרי היא בקושי אמרה לי שלום...מה היה קורה אם הייתי עושה את העגיל? היא הייתה מתייחסת אלי לעוד יום? או שהיא הייתה משאירה אותי לבד במסדרון שכל מה שנותר לי להתרכז בו הוא הכאב של המחט באוזן ואכזבה, בעיקר מעצמי...אולי היו לה כוונות טובות, אבל אני שמחה שהתאפסתי על עצמי, כי התחרטתי...בדיוק כמו שאתם הולכים להתחרט על שמכרתם את האופי בשביל חברות/חברים שעתידים להחליף אותכם ולהשאיר אותכם עם כל מה שעשיתם לעצמכם...

דמיינו שאתם אאוטסיידרים דחויים שמתלבשים כמו דמויות מסרטים מצויירים, דמיינו שאתם ניגשים ל"חברים" שבזבזתם עלייהם את השנתיים שלוש האחרונות, הם היו משתפים אותכם בשיחה? או שהם היו מתעלמים מהעובדה שהתיישבתם לידם וממשיכים לרכל?

עדיף להיות לבד מאשר עם מישהו שלא מעריך אותכם, כי לא חסרים אנשים שתהנו איתם ושהם יבינו אותכם, כמו שאתם, במקום להחליק את השיער כל יום וללבוש בגדים צמודים... הכל כדי להשאיר רושם

זה פאקינג בית ספר! ואתם סתם נותנים לילדים האלה כוח להשתלט! בקרוב לא יישאר לכם על מי לסמוך, שמישהי מהם תגנוב לך את החבר, שאחד מהם יפיץ את הסוד שלך, שהם ייפגשו בלעדייך...זה נחמד עכשיו, ולמה שלא יהיה? אתם מוקפים באנשים שמחזיקים אתכם משועשעים כל יום, כל היום שבע ימים בשבוע, והם תמיד יהיו פה כדי להעמיד פנים שאכפת להם ממך שאת/ה בוכה, אבל בשנייה שכבר לא כל כך תתאימו לסגנון החיים שלהם הם ייפטרו מכם כמו ממחברת היסטוריה של כיתה ו'... אני בטוחה שאתם מוכנים ללכת רחוק, חלקכם גילחו חצי מהראש ולובשים מכנסיים וורודים סגולים, חלקכן עשו עגיל בטבור או באף וחושפות חלק מגוף שלכן כל יום בשבוע, אולי זה כיף עכשיו, אבל בקרוב תתבקשו לעשות כל מה שההורים שלכם התפללו שלא תעשו, והערכים שלכם יימחקו אחד אחד כמו באיפוס מחשב, אז תישארו איתם יום, אולי יומיים עד שתחליטו מה אתם עושים עם עצמכם, ותסמכו עליי שזה יהיה קשה בהתחלה, ואולי אפילו תתחרטו על הבחירה, אבל מתי שהוא אתם תמצאו את החברים שלכם, שיהיו הפסיכולוגים שלכם, שיחבקו אותכם מהלב מתיי שתצטרכו ושבחיים לא תצטרכו לחשוש שהם יפנו לכם את הגב...

-אל תישארו עם מישהו שלא אכפת לו ממכם באמת... זה אולי נחמד עכשיו, אבל אתם תצטערו על זה אחד כך...-

להתראות בנתיים...

1 תגובות
מי אתה?
19/09/2013 00:17
JUNE Mc'loving
אנחנו

שלום שוב,

חזרתי בפוסט השני שלי (אל תדאגו,בקרוב אני יפסיק לספור) ואני כאן לחלוק איתכם פיסת דעת.

 היום אני ידבר איתכם על מה שהתחלתי לדבר עליו פעם שעברה: מכירת עקרונות בשביל החברה.

מי שעוד לא הבין: לוותר על מי שאתה כדי שיקבלו אותך (כי יאהבו זה מילה גדולה יחסית למה שקורה פה)

אז פחות או יותר זה חרא דבר ואני בטוחה שמי שכבר עמוק בעסק ימצא דרך לגרום לזה להישמע הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע,

אבל אני לא פה בשביל הגלולה המתוקה,

אז לפני שנגיע לסיבה שאני פה באמת אני ישאל אותכם 5 שאלות, אתם לא חייבים לכתוב תגובה , מספיק שתענו לעצמכם,

אני משערת שאתם מוכנים אז אין טעם לשאול..אז:

מה מייחד אותך מבחינת חיצוניות?

מה מייחד אותך מבחינת אופי?

מה מייחד אותך מבחינת דעות?

מה מייחד אותך מבחינת רצונות/שאיפות?

מה מייחד אותך מבחינת תחביבים?

 

ועכשיו לשאלת הבונוס: מי אתה ?

לפני שאתם מתחילים להתפלסף, לא צריך יותר משלוש מילים לכל תשובה (רק שתדעו)

אם כל מה שעניתם מתאים לתיאור של 70% מהאוכלוסיה הבית ספרית שלכם אז או שאתם בבעיה או שממש לא אכפת לכם, אני מהמרת על שניהם.

אני בטוחה שלכל אחד מכם יש את הבעיות שלו עם המשפחה ואת הקושי שלו עם הלימודים, ועם זאת כולנו מתלהבים מסטטוסים שמתארים את המצב הכולל שלנו, אז אני חייבת להזכיר: זה שכולנו פחות או יותר באותו גיל לא הופך אותנו לבן אדם אחד חבר'ה, העולם הוא יותר משחור לבן.

זה כמובן שקט יותר שאומרים את זה ככה אבל בתור מי שיצא מהבועה האטומה שלו כבר, אני יכולה להגיד לכם ששקט זה לא, אתם פשוט בחרתם לסגור אוזניים (רובכם) המעשה הקל והפשוט כדי שהחברה תקבל אתכם יהיה לסגור את העמוד שדרה היפה שלכם בקופסה מסודרת מתחת למיטה ולהינות מהדרך  הפשוטה להשיג כמה "חברים", כמו דיאטות בזק שום דבר לא נשאר לנצח ובסופה של תקופה תצטרכו להתחיל מהתחלה והפעם לעבוד קשה,

 

אז יש כמה כמה סוגים ממכם וממני, פחות או יותר תמיד היינו ותמיד נהיה מחולקים לקבוצות, בתקווה שהרבה קבוצות עם מעט אנשים...

בקרוב תבינו. אז לקבוצות של הרוב (70% מאוכלוסיית בית הספר)

כל קבוצה תצויין כאיש בודד,

הקבוצות:

 

-לא מצא ייחוד בעצמו ורק רוצה להנות

-מתבססת על מראה חיצוני ולא מנסה לשנות את מה שחושבים עליה

-ביישנית ומפחדת להתבטאות

אלו פחות או יותר כמה ואולי לא תבינו את כולן,

אם אתם חלק מה70% בטח תבינו את מה שאני הולכת לכתוב:

אתם לובשים מה שאתם אוהבים אבל לא יוצאי דופן בצורה מיוחדת, אתם לא מחפשים להיות יוצאי דופן ואתם חושבים שהלבוש שלכם רגיל ומותאם לגיל שלכם, יפה ונוח. לא רוצים לצאת חריגים בעיני הנורמה החברתית ואתם מתנהגים כמו "עצמכם".

אני מאמינה שלפי דעתכם כל זה נכון ואני לא ינסה לשנות את מי שאתם, אני ינסה לחזק את השוני בכם בעצם דרך מקור הכוח שלכם:

-השריטה שלכם- שעם הזמן התחבאה ודהתה מההכחשות שלכם. אני לא מחפשת בכם דפיקות אבל חייב להיות בכם משהו אחד שונה.

אני עוד לא יודעת מה כל אחד מכם עושה שהדלת של החדר סגורה, אבל לפחות בזמן שכולכם משתוללים עם המוזיקה שלכם, או עושים פרצופים למראה, או סתם עסוקים בלחשוב על כמה מטומטמים הייתם לפני שנתיים... תחשבו טיפה הבן אדם שאתם רוצים להיות  בעתיד, על מה שרציתם להיות בכיתה ב' (אם זה דוגמנית אז תחשבו על משהו אחר) אני בטוחה שאתם יכולים להיות הבן אדם שאתם רוצים להיות, אבל האם תסכימו להתפשר על דמות שכיחה או מיוחדת?

 

 

2 תגובות
שלום
06/09/2013 08:53
JUNE Mc'loving
שלום חברים,

היום זה הפוסט הראשון שאני כותבת אז לפני שניגש למהפכה, אני יספר לכם קצת על עצמי.

אני בת 15 (כן, הגיל שכתוב מתחת לכינוי שלי לא נכון ולא הצלחתי לשנות) לומדת בכיתה ח' ועד כאן לפרטים המשעממים.

חוץ מזה אני אוהבת מוזיקה ואפשר להגיד שכמעט כל שיר ששמעתי ואהבתי הביא אותי למצב של הסתכלות לתוך עצמי והרצונות שלי (כי בשירים יש מילים, ומילים זה מעניין) וכל פעם שאיבדתי כיוון או שקעתי בתסכול לגבי עצמי, המוזיקה הייתה ועדיין הדבר היחיד שאני בטוחה בו.

אני בן אדם שנוטה להגזים בעיקר במחשבות וכן אם כמה שזה טפשי להגיד אני כן מאמינה שאני יכולה לשנות משהו, טוב, נראה את זה בעוד כמה פוסטים. כמובן אני מאמינה באהבה ויש לי נפש של היפית פיוטית (או לפחות זה מה שאני חושבת) והרבה יגידו שמבחוץ אני נראית בן אדם אדיש ושקט, טוב גם אני עוד לא הבנתי מה יש בקנקן הזה. ובנוסף להכל אני נוטה להתעמק באופי של אנשים, ועד עכשיו לא הבנתי את הכיוון שהחברה שלנו צועדת בו, ואני לא מדברת בכללי על החברה שלנו, כרגע אני מתמקדת בסוג שלי... או יותר נכון נוער. כן, אנחנו שמכונים בני הטיפש עשרה. האם אני מסכימה עם המושג? אולי, אבל אל תצאו מהבלוג לפני שאסביר את טענתי. אני יותר מסתכלת מהצד, בחנתי את הדור שלי, ואם יש סיבה אחת שלדעתי הרוב ראויים לכינוי בני הטיפש עשרה, אז היא תהיה הבחירה. הבחירה שדפקה בהרבה דלתות של הרבה בני נוער, והרוב החליטו להיענות לה.

כל נער ונערה נשאלו, האם תסכימו לשנות את עצמכם כדי שהחברה תקבל אתכם? אתם יודעים את התשובה...

אני...אני סירבתי בתוקף. ועל המצב שלי אפרט בהמשך...

אני לא יודעת מה אני יעשה אם אני יראה עוד מישהו שחימצן את השיער שלו בפורים! או עשה את התספורת מארינס, אני לא יודעת למי שאני ירביץ אם אני יראה עוד אחד שמכר את העקרונות שלו בשביל חבורה של אנשים שמעמידים פנים שהם אוהבים אותו, עוד אחד שמכר חברי אמת בשביל כמה שומרים.

במידה וקראתם עד עכשיו, תחשבו עם עצמכם באיזה צד אתם, ותגידו לי איזה כינוי הייתם מאמצים לעצמכם?

5 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מוזיקה

אני לא צריכה לכתוב מה זאת מוזיקה, אתם מכירים בה ואוהבים אותה כמוני, כל סגנון זמר או להקה אהובה לדעתי מעיד הרבה על אופי של בן אדם... מוזיקה נותת לנו את האפשרות לחיות עם פסקול לחיים, שמשהו מתנגן לך ברקע, זאת הדרך הכי טובה לחיות בשבילי... לפעמים רגעים עצובים ששמעתי בהם מוזיקה התעלו על רגעים שמחים שלא שמעתי בהם כלום, אולי בשלב מסויים כל הרגעים מאבדים מהקסם אבל כל רגע ששמעת מוזיקה איתם או אחריהם תנצור את הרגע, זה הקסם של המוזיקה...
כדאי לראות
שלום

שלום חברים, בבלוג הזה יופיעו פוסטים שידברו על שלום, מהפיכה והחברה שאנחנו חיים בה, לפחות מנקודת המבט שלי...זה המקום שלי להוכיח ולשנות.
מקווה שתבינו/תזדהו עם כמה מהדברים שיהיו לי לומר,
אבל עליי להזהיר,
כל מה שאני הולכת להגיד מעכשיו והלאה יהיה אמת, כל האמת, ורק את האמת.
דעה חופשית

תן לעצמך חופש, אל תחשוב מה יגידו היום, לאף אחד אין זכות לשפוט אותך כי אתה בן אדם עצמאי, החברה מתחלפת עם הזמן, מפעם לפעם דבר אחר יהיה באופנה, במקום לעקוב ולעשות הכל לפי החוקים הגיע הזמן לתת לחופש הביטוי כנפיים ולצאת בתור בן אדם ייחודי שעושה מה שהוא רוצה ומתנהג כמו שהוא רוצה, מאמין בעקרונות שלו ונשאר נאמן לעצמו. תהיה אמיתי עם עצמך ואז תיהיה אמיתי עם העולם.